כדאי להבין האם הילד שלך סתם ביישן, שיש לו אופי שקט ולכן הוא ממעיט לדבר, ומה ההבדל בין ביישן שלא מצריך טיפול, וילד שסובל מאילמות סלקטיבית, חרדה להשמיע את קולו, שחובה לטפל – ומה שיותר מוקדם ומהר,
מה ההבדלים בין ילד ביישן לילד שסובל מאילמות סלקטיבית?
באילמות סלקטיבית הילד סובל מחרדה שמונעת ממנו את האפשרות לדבר עם אנשים מסוימים ובמקומות מסוימות. הילד יכול להכיר אותם שנים, כמו סבא וסבתא, חברים לכיתה, בעל המכולת, שכנים, ועדיין לא לדבר איתם בעקבות החרדה שלו. ביישנות לעומת זאת היא נטייה להיסגר בסביבת אנשים לא מוכרים. אך כשהאנשים הלא מוכרים מנסים להתקרב אל הילד ברכות, או בכל טכניקה אחרת להתקרב אל הילד הילד ידבר אולי בלחש ולאט לאט יפתח אלינו וידבר בלחש או במילים בודדות בשונה מהילד עם האלמות סלקטיבית שגם אם נדבר אליו בחמימות וברכות הילד נשאר קפוא ולא מוציא מילה. ילד ביישן יכול לדבר איתך לפעמים בשקט לפעמים בקול, יכול לחייך בקלות, הוא פחות קפוא.
ילד ביישן אפשר לחמם אותו בקלות – אדבר ברכות, אבטיח ממתק, אשאל שאלות וזה יגרום לו להיפתח ולדבר, וילד עם אילמות סלקטיבית, גם אם נדבר איתו ברכות או נבטיח פרסים – הפה שלו ישאר סגור ולכן הרבה טועים וחושבים שהילדים האלו עקשנים או ביישנים.
ביישנות לא משפיע על התפקוד היום יומי של הילד
זה עוד הבדל משמעותי בין ביישנות לאילמות סלקטיבית: ילד שסובל מאילמות סלקטיבית זה ממש מפריע לתפקוד היום יומי שלו. הוא יכול לעבור יום שלם בלי להוציא הגה מהפה. אם משהו כואב לו הוא לא יכול לבקש עזרה. אני מכירה ילד שסבל מאילמות סלקטיבית שהלך לאיבוד ומי שמצא אותו הילד לא היה מסוגל לספר איך קוראים לו, והיכן הוא גר!
אם הוא לא מבין משהו בכיתה, יש לו שאלה על החומר הנלמד, הוא לא מסוגל לשאול – כך זה פוגע בלימודים.
הוא יתקשה ללכת לחוגים – כי הוא לא מסוגל לדבר. וגם אם כן ילך סיכויים גדולים שלא ידבר שם מילה. מסיבת יום הולדת, יציאות עם החברה, כל מיני אירועים קשה להם ויש סיכוי שיסרבו ללכת. . הילד שסובל מאילמות סלקטיבית מה שמונע ממנו ללכת זה החרדה – באמת הוא היה רוצה ללכת… לו לא היה לו את החרדה מלדבר.
ילד שסובל מאילמות סלקטיבית יכול להיות גם ביישן.
אך זה לא ניתן לדעת עד לאחר שפותרים את בעיית האילמות סלקטיבית. מה שברור שאצל הילד עם האילמות סלקטיבית חוסר התקשורת חוזר על עצמו, זה לא משתנה: הילד לא מדבר עם אנשים מסוימים במקומות מסוימים והקשי לדבר ממשיך עד שהילד יקבל טיפול. ולפעמים לצערי זה יכול לקחת שנים אם לא ניתן את הטיפול המתאים.
לעומת זאת , ילדים ביישניים , יש ימים טובים יותר, ימים פחות…יש ימים שישר יתחיל לדבר, וימים שיקח לו יותר זמן להיפתח. הוא יגדל ויכול לבד להחליט האם הוא רוצה יותר לדבר או שמרגיש בנוח עם האופי השקט שלו. ביישנות יכולה להשתנות בלי טיפול. ילדים שסובלים מאילמות סלקטיבית לא מסוגלים לתקשר עם אחרים, האילמות סלקטיבית פוגעת בתפקוד הרגשי הלימודי, והחברתי.
הם חייבים טיפול כדי להתגבר על החרדה ולתפקד בחיי היום יום. בלי טיפול הוא יסבול גם בעתיד, יש ממש השלכות שליליות לטווח הארוך, ליכולת שלו להתפרנס, להתחתן, ולקיים חיים נורמטיביים. זה לא קורה עם ילדים ביישנים. ילד שגדל עם אילמות סלקטיבית בלי טיפול ימצא את עצמו עם אופציות מאוד מצומצמות בעתיד, בהמשך החיים.
זיהוי מוקדם הוא יתרון עצום לילד. אבל מה ניתן לעשות?
בד"כ הורים מתחילים ללכת לטיפולים פסיכולוגיים, או שוקלים להעביר את הילד לכיתה קטנה.
אבל ברוב המקרים מספר פעולות קטנות ופשוטות יכולות
להשפיע השפעה מכרעת על האילמות הסלקטיבית ולפעמים לסייע להתמודד איתה אפילו ללא עזרת איש טיפול חיצוני
כדי ללמוד יותר על הדרכים בהן אתם כהורים יכולים לעזור לילד שלכם עם אילמות סלקטיבית – הירשמו להדרכה הקרובה
על "השיטה לשחרור מאילמות סלקטיבית":
