אילמות סלקטיבית מתגלה בדרך כלל אצל ילדים בגילאים 3 עד 8. אך במבט לאחור ההורים נזכרים שהילד היה מאוד לחוץ, מופנם וסגור מגיל מאוד צעיר. גם אצל תינוק ניתן לזהות את התכונות האלו. כל מי שפוגש את התינוק חושב, ולפעמים גם אומר, "התינוק הזה פשוט פחדן", "הוא מאוד מאוד ביישן", ואכן התינוק נרתע מזרים, סגור ומופנם.
המציאות מראה שהאילמות הסלקטיבית מתחילה בין גיל שנתיים לארבע אך לצערינו עד שנותנים לזה שם ועד שמתחילים בטיפול יכול לחלוף זמן רב, שנים יקרות. בדרך כלל מזהים את הבעיה של הילד כשהוא מתחיל ללכת למוסדות הלימוד, כשהוא בקרבת אנשים מחוץ למשפחתו הגרעינית.
לפניך בקצרה חלק מסימני האזהרה שצריכים לעורר לשימת לב, לסמן ולהיות עם יד על הדופק:
-
הימנעות הילד מיצירת קשר עין בשיחה עם זרים.
מבוגר שפונה לילד ב "שלום, איזה חמוד אתה" לא יקבל תגובה מהילד.
יתכן שהילד יסתתר מאחורי אימו, או יסתיר את פניו בכתפה.
האמא מהצד לא תמיד מבינה מה קורה עם הילד.
לפני דקה הוא צחק היה שמח ורגוע ופתאום כזה שינוי.
לפעמים היא מרגישה לא בנוח וממהרת לתת הסבר (גם לעצמה, וגם לסובבים…)
"הוא פשוט ביישן, מפחד מזרים, לא ברור מה קורה איתו לפני דקה היה מבסוט".
-
חוסר בתקשורת בלתי מילולית.
יש ילדים שמגיל צעיר גם לא מסוגלים לתקשר עם זרים אפילו בלי דיבור.
לדוגמא: הילד לא יהיה מסוגל לנופף לשלום, או להצביע על משהו שהוא רוצה.
כשמבוגר ישאל אותו שאלה הוא ישפיל מבט או לא יגיב בכלל. מבט קפוא על פניו, וגופו גם לא זז.
-
היצמדות למוכר.
כשהילד נמצא בחברת זרים או אפילו בחברת בני המשפחה המורחבת (כגון סבא וסבתא, דודים, בני דודים וכו')
הוא ידבק לאמו ולא יהיה מסוגל לשחק עם ילדים אחרים.
כשהאמא תנסה להפציר בו שילך לשחק עם ילדים אחרים זה לא יעזור כלל.
גם אם תתרחק היא ממנו, הוא יסתובב לבד, ולא יצור קשר עם ילדים אחרים – גם אם הם בני דודים שלו.
בהמשך כשרק ישמע שהולכים לפגישות משפחתיות יתנגד, דרך בכי ואי חשק ללכת.
-
הבדל משמעותי בהתנהגותו של הילד בבית לבין התנהגותו בחוץ.
ניתן לזהות הבדל עצום בהתנהגות של הילד בבית כשהוא בקרבת המשפחה הגרעינית לעומת כשהוא בסביבת אנשים אחרים.
בבית הילד שמח, משוחרר, משחק, משתולל ואילו בחוץ הילד סגור, לא יוצר קשר עם אף אחד, מופנם.
ההורים לא תמיד מבינים מה קורה פה –
זה כאילו שיש להם 2 ילדים שונים…
גם ילד שמצחיק אותם בבית כשהולכים החוצה פתאום נאלם דום.
וההורים משתוקקים שאנשים בחוץ יכירו את הילד שלהם כמו שהם מכירים אותו, ילד עליז, שמח ומשוחרר.
-
פנים ללא מבע.
לפעמים רואים מבט קפוא על פני הילד ללא שום הבעה.
משפת הגוף יכולים לראות חוסר נוחות.
למרות שהפנים ללא מבע הילדים האלו סובלים בשקט, מהשקט.
ילדים שגדלו עם הסבל הזה מספרים שהם מאוד מאוד רצו לדבר אך לא היו מסוגלים – כאילו הגרון נסגר.
והם שאלו את עצמם האם אי פעם אוכל לדבר? למה אני שונה מכולם?
זיהוי מוקדם הוא יתרון עצום לילד. אבל מה ניתן לעשות?
בד"כ הורים מתחילים ללכת לטיפולים פסיכולוגיים, או שוקלים להעביר את הילד לכיתה קטנה.
אבל ברוב המקרים מספר פעולות קטנות ופשוטות יכולות
להשפיע השפעה מכרעת על האילמות הסלקטיבית ולפעמים לסייע להתמודד איתה אפילו ללא עזרת איש טיפול חיצוני
כדי ללמוד יותר על הדרכים בהן אתם כהורים יכולים לעזור לילד שלכם עם אילמות סלקטיבית – הירשמו להדרכה הקרובה
על "השיטה לשחרור מאילמות סלקטיבית":
