כך תבחינו בין עובד רישוי בניה טוב לעובד רישוי בעייתי

בעשרות שנות עבודתנו, במצטבר, עוד לא נתקלנו באדם אחד שמעוניין בעיכובים, בסחבת או בבירוקרטיה מורכבת בדרכו להשלמת הפרויקט; בין אם מדובר בבניית פרויקט מגורים אדיר או בשיפוץ נקודתי, הרצון להשלים את הפרויקט בהצלחה, להחתים על טופס 4 ולהתקדם בחיים הוא אדיר, אך בכל זאת, במקרים רבים הדרך אינה חלקה. למעשה – במקרים רבים היא הופכת לרכבת הרים מלאה בעיכובים, בעצירות, בשינויים ובדחיות.

מי מפעיל את רכבת ההרים הזו? ובכן, עובדי הרישוי בעירייה אוחזים בהגה. הפערים במשך הזמן מהגשת הבקשה ועד לקבלת ההיתר, בין עובד אחד לשני, יכולים להגיע ברוב המקרים לכמה חודשים, ולעתים אף לשנה. אין להם כוונות רעות, הם לא רוצים להכניס אתכם לסטרס או לבעיות, אבל הפעולות שלהם בהחלט עלולות להוביל אתכם למקומות הללו. הניסיון שלנו מלמד, שעובד רישוי מעולה יכול לחסוך לכם את הירידות המפחידות, הסיבובים המיותרים והעיקופים המסחררים. אבל איך מאתרים עובדת או עובד כזה? החלטנו לעשות סדר.

החלום ושברו – הוצאת היתר תוך שלושה חודשים בלבד

לפני שלושה עשורים, המצב נראה אופטימי, כשבשנת 1993, עם העלייה הגדולה ממזרח אירופה, שר השיכון והבינוי, אריאל שרון ז"ל, יצר תיקונים בחוק שאפשרו להוציא היתר תוך 3 חודשים בלבד. מאז פסענו לתוך המאה ה-21, אך נראה שבתחום ההיתרים, רק הלכנו אחורה; מה קרה, מאז אותם תיקונים, שהפך את אותו תהליך קצרצר, לכזה שאורך שנתיים וחצי, בממוצע?

הסיבה האמיתית לסחבת 

בעוד שאין תשובה אחת נכונה, ואפשר למנות מגוון סיבות לעיבוד בתהליכי הרישוי, הניסיון הרב שלנו בתחום מצביע על כך, שהסיבה המרכזית לעיכובים היא עבודה לקויה של עובדי הרישוי וההנהלה. אמנם אפשר להתמקד בגורמים המעורבים ובטפסים, אך העובדות בשטח מראות, כי התפקיד של העובדים הוא המרכזי, ובעל האימפקט המשמעותי ביותר.

הדרך לעיכובים מלאה בכוונות טובות – חשוב לזכור, שאנו מדברים על עובדים שרוצים לבצע את עבודתם על הצד הטוב ביותר, במרבית המקרים, אך מהו הצד הטוב ביותר? והאם הם מקבלים את כל הידע וההכשרה הנדרשים כדי לבצע את מלאכתם היטב? אלו שאלות מעולות, שהתשובות אליהן חושפות את הבעיה האמיתית בתהליכי הרישוי.

עובדי רשויות לשעבר, אדריכלים, מהנדסים וגורמים נוספים שעובדים מול הרשויות, מעידים שעובדי הרשויות הם גורם מעכב מרכזי, ולא במקרה, ומצביעים על מספר סיבות מרכזיות:

• לא מנחים אותם כמו שצריך: הם לא תמיד מקבלים את כל הידע וההכשרה על מנת לבצע את תפקידם על הצד הטוב ביותר
• הם עובדי ציבור: קשה לפטר עובד ציבור שלא מבצע את עבודתו כראוי
• לא קיים מעקב אחרי עבודתם: כשלא קיים מעקב מסודר אחר כמות העבודה והספק ברשות, אי אפשר להבין כמה עומס קיים על העובדים. כך, לאיש אין מושג אם חסרים עובדים ולא ניתן לגבש מדיניות שמאפשרת להתמודד עם עומסי בנייה. 

סוגיה #1 מהי באמת העבודה שצריך לבצע?

עובד טוב מבין שהעבודה שלו היא להוביל לקבלת ההיתר. הוא חושב שהוא צריך לעשות את כל מה שניתן על מנת להשיג את ההיתר.

עובד לא טוב, לעומתו, חושב שהעבודה היא לראות כמה שיותר לקויות; לדעתו, אם הוא יבחין ביותר לקויות, הוא יראה כמה שיותר מקצועי ומדויק. ככל שכמות הדחיות גדולה יותר, כך זה משקף שהוא אחראי ופרפקציוניסט יותר.

כדאי לדעת: בבניין 20 קומות תמיד יהיו הערות להעיר, אך התפיסה הרווחת היא שצריך לעשות הבחנה בין העיקר לטפל.

#2 על מה הפוקוס?

לעומת עובד טוב, שמתייחס לנתונים מהותיים, כגון השטחים שמותר לבנות עליהם, ישנו העובד שמתייחס לטפל; תמיד אפשר להתמקד בנתונים הגרפיים של השרטוט, בעוביי קווים, בגופנים (סיפור אמיתי ממשרדנו ממוקד בבקשה שנדחתה, רק בגלל סגנון גופן שלא מצא חן בעיני עובד הרשות), בגווני צבע ובנתונים שלא שייכים לבקשה.

#3 שיקול הדעת

עובד טוב מאופיין בשיקול דעת, והוא פועל באופן עצמאי; הוא מקבל החלטות בעצמו, מה שעומד בניגוד מוחלט לעובד פחות טוב, שהינו חסר שיקול דעת ולא החלטי. הוא נשען על החלטות מנהלים, בעוד שלמנהלים עצמם אין מדיניות קבועה, כך שהוא מקבל תשובה שונה בכל פעם. כך נוצרות סתירות בפרויקט (וגם שלל עיכובים).

#4 עמידה בלו"ז

עובד טוב עובד בזמנים שמוגדרים לו בחוק, בעוד שעובד לא טוב לא תמיד עומד בזמנים ואף מנצל את הזמנים של המערכת לרעה. 

לדוגמא – כשעומדים לרשות העובד 7 ימי עסקים להחזרת תשובה, אחרי ששולחים תכנית לבדיקה – העובד הטוב יעשה הכל על מנת לטפל בתכנית זמן. לעומתו, עובד לא טוב יסגור את הבקשה כדי לאלץ את המבקשים להגיש אותה מחדש, ובכך לקנות לעצמו זמן נוסף.

#5 השליחות

עובד טוב נותן מענה וחש מחויב לתושבים. יש לו שליחות לציבור, אכפת לו והוא רוצה לעזור.

עובד לא טוב חושב בעיקר על עצמו, ולא אכפת לו במיוחד מהתושבים.

האם יש יתרון בעיכוב פרויקטים?

עולה השאלה – האם עובדי הרשות שממוקדים בפרטים הקטנים, ואף הזעירים, אולי כן משיגים תועלת כלשהי? אולי המיקוד שלהם יכול למנוע בעיות או אף אסונות? התשובה, במילה אחת, היא לא.

מדוע? חשוב לזכור שעובדי הרשות לא בודקים את הקונסטרוקציה והם אף לא בודקים את החישובים הסטטיים של הקונסטרוקטור שמלווה את הפרויקט. עבודתם היא נטו בדיקת זכויות בנייה ואדריכלות. עובדי הרשות לא לוקחים שום סיכון, לאור העובדה שהבדיקה לא בודקת את עומס הבניין. 

מעניין לדעת שבסופו של דבר אין מהנדס רשות שבודק את העומסים. במציאות של ימינו, למרות כל התהליכים והטפסים – איש לא בודק אם הבניין אכן "עומד", מטעם הרשות.

אלדר מוזס מציין, שבמשרדו, אחד הדברים הכי חשובים, הוא לאתר את העובדים הטובים בכל רשות ולנסות להגיע אך ורק אליהם.

"כשעובדים עם עובד רשות לא טוב, הפרויקט עלול להתעכב ביותר משנה. יש לנו במשרד רשימת עובדים שאנו אוהבים להתנהל מולם. אנחנו מכוונים לעבוד עמם, על מנת לקדם את הפרויקט ככל הניתן".